נולד בשנת 1895 בלודג', פולין. הוא התחנך בישיבות טלז', וולוז'ין ופוניבז'.
המשיך בלימודי רפואה בגרמניה ובציריך ובשנת 1919 הוסמך כד"ר לרפואה.
משנת 1920 לימד בגימנסיה העברית שוואבה בקובנה, ליטא ובשנים 1925 – 1936 עמד בראשה.
לאחר מכן ניהל את סמינר "תרבות" והיה סגן יו"ר מרכז "תרבות" בליטא. בשנת 1936 עלה ארצה וחבר לקבוצת המחנכים שהקימה את התיכון החדש בתל אביב. עד שנת 1964 היה חבר בצוות ההנהלה של בית הספר.

לאורך דרכו החינוכית דגל ד"ר ברמן בערכי החינוך החדש. שילוב של ערכים חלוציים והומניסטים מוסריים הנשענים על המורשת היהודית והפילוסופיה הכלל אנושית.
עמיתיו ותלמידיו זוכרים אותו כאדם נעים הליכות אשר בדרכי נועם ידע להילחם על עקרונותיו. בתיכון חדש לימד פילוסופיה ולרבים מתלמידיו הייתה זו הכרות ראשונה עם ההוגים הגדולים. שנים רבות היה פעיל בחוג שהקים על שם הפילוסוף היהודי-גרמני קונסטאנטין ברונר ובחקר משנתו של שפינוזה.

במקביל לעבודתו החינוכית פרסם מספר ספרים: תולדות החינוך בישראל ובעמים,‫ תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו. (ראה אור בעשר מהדורות נוספות, מהן מתוקנות; ‫מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, בתוספת "החינוך היהודי בתפוצות הגולה בימינו" מאת ישראל מהלמן: תשכ"ח.)תורת החינוך וההוראה, תל אביב: י' צ'צ'יק, תשי"א. (ראה אור בעשר מהדורות נוספות; מהדורה יא מתוקנת ומורחבת: תשכ"ח 1967) פילוסופיה פעילה: מסות בפילוסופיה, בפסיכולוגיה ובחינוך, תל אביב: בית הספר התיכון החדש, תשכ"א. (מוסף: "העולם החיצוני והפנימי. החשיבה וההתפשטות") וערך: אהרן ברמן (עורך), מֻנחי הבוטניקה הכללית, קובנה: הסתדרות המורה בליטא ('ספריה שמושית למורים'), [הקד’ תרפ"ב]. (חוברת)אהרן ברמן (עורך), אשנב לפילוסופיה: לקט לתלמידי הכיתה העליונה של בית הספר התיכון,‫ תל אביב: נ' טברסקי, תשי"ב. הפילוסופיה של קונסטנטין ברונר: אנתולוגיה; הסדיר, תירגם וצירף מבוא אהרן ברמן, תל אביב: י' צ'צ'יק, תשי"ז.

חמש שנים לאחר שפרש מניהול התיכון החדש הלך ד"ר ברמן לעולמו במאי 1969.