מורים, עובדים ותלמידים בוקר טוב,
היום הראשון ללימודים, בוקר חגיגי, שמח, מלא בתקווה ובציפייה לבאות, בוקר אשר מרגש אותי מאוד מאוד בכל שנה מחדש, כאילו הייתה זו שנתי הראשונה במערכת החינוך. עם זאת, כשהתחלתי לכתוב את דברי הפתיחה, היה לי ברור, שלצד ברכות ההתחדשות וההצלחה בשנה החדשה, לא אוכל שלא להתייחס לאירועים הקשים שפקדו אותנו בקיץ האחרון וחשפו אותנו לצד החשוך והמכוער של החברה.
"הדבר המקסימלי שאני וחברים שלי יכולים לעשות זה לצחוק על המורים, על תלמידים חנפנים שמלקקים למורים, לאנשים דתיים שהולכים עם כיפה ברחוב ובטוחים שעוד שנייה מגיע המשיח, אבל אנחנו לא מסוגלים לרצוח" דבריו של עומרי בטקס פתיחת שנה. האמנם?
איזה כוח יש למילה שלנו, לווטסאפים, למסרונים הוויראלים שאנו מעבירים, למעין "צחוקים" , כך אתם מכנים אותם, כלפי כל מי שחושב אחרת, נראה אחרת, מדבר אחרת, מתלבש אחרת…
אולי בעצם הכל מתחיל מכאן, מאיתנו, ממני, מִמֵּך מִמְּך?
לפני קצת יותר מחודשיים, יצאנו לחופשת הקיץ עם תקווה לימים של מנוחה ורגיעה ועם תפילה לקיץ שקט ללא מלחמות, ללא אובדן, מוות ושכול. ואכן לשמחתנו, מלחמה לא הייתה לנו, אך כמעט מידי יום, פקדו אותנו אירועי נקמה, שנאה חשוכה ואלימות בזוייה אשר בוצעו באכזריות ובקור רוח והשאירו אותנו המומים.
שירה בנקי שנדקרה למוות במצעד הגאווה בירושלים ובני משפחת דוואבשה ,עלי בן הארבע וסעד האב ,שנשרפו חיים – הם בני אדם שרצו לחיות, שחלמו חלומות ורקמו תוכניות וכל אלו נגדעו באחת בגין אידאולוגיות, דעות פוליטיות ובעיקר שנאה חשוכה.
לצידם היו גם אזרחים תמימים שנפגעו ונפצעו באירועי נקמה של דקירה, דריסה, או השלכת בקבוקי תבערה, חוסים ובעלי מוגבלויות שעברו התעללות בלתי פוסקת ע"י אותם אנשים שאמורים להגן עליהם, נערה צעירה שנאנסה באכזריות למעלה משעה בידי קבוצת נערים, פליטים שנשללו מהם זכויות אדם בסיסיות, אירועי גזענות אלימים נגד יוצאי העדה האתיופית, וגל מחאה והפגנות אלימות וקשות שבאו בעקבותיהם, ביטויי הסתה, כתובות נאצה, והרשימה עוד ארוכה…
אז האם באמת לא הייתה כאן מלחמה בקיץ האחרון, האם יתכן שמבלי לשים לב, קצת התרגלנו לכותרות הללו? לזוועות הללו, אולי אנחנו קצת מתכחשים ואולי הפכנו לקצת אדישים, אולי אנחנו קצת עייפים וכבר אין לנו כוח לשאול על מה? ולמה? ואיך? ואולי אנו שייכים לאלו הנוהגים לומר, כי אלו עשבים שוטים שאין הם מעידים עלינו, או כי מדובר על קבוצות קיצוניות, שמיגורן יביא את הסדר על משכנו בשלום ואולי אנחנו פשוט לא מבינים שהכל מתחיל מ "לצחוק על המורים, לצחוק על תלמידים חנפנים שמלקקים למורים, על אנשים דתיים שהולכים עם כיפה ברחוב ובטוחים שעוד שנייה מגיע המשיח, שהרי מה בסך הכל עשינו? "
תלמידים יקרים, גם בשנה שעברה, נאלצתי לפתוח את דברי ביום הראשון ללימודים בדברים קשים בעקבות מבצע צוק איתן. אך בעוד שעמדתי אז לפניכם ויכולתי לדבר על מלחמה שהסתיימה, היום אני עומדת לפניכם ומצהירה, אנו במלחמה, במלחמה קשה לא פחות, הרסנית, המסכנת את קיומנו ומתעתעת בנו. המלחמה שלנו היא מלחמה קיומית, יום יומית, מלחמה עלינו כחברה, כמדינה ובעיקר עלינו כבני אדם. לא בכדי אמר נשיא המדינה, מר ראובן ריבלין "אני מתבייש", היום, במעמד זה, אני מבקשת להצטרף אליו ולומר , אני מתביישת.
אני מתביישת להיות חלק ממי שבשתיקתו נותן את ידו לטרור, לשנאה, לנקמה ולרשע ומאפשר להם להחריב לנו את המדינה המפוארת שבנינו.
אנו בבית ספר, רואים עצמנו כמיקרוקוסמוס של החברה, אנו מודעים לכך שלא נוכל לפתור את בעיות העולם ובכלל זה גם לא את שלל בעיותיה של מדינת ישראל, אך עם זאת, עלינו לזכור כי שנאה, גזענות, הסתה, נקמה ואלימות הן לצערנו, תופעות הקיימות סביבנו ברמות שונות ובהקשרים שונים, והן מתחילות בהתנהגויות ובאמירות שנראות לנו חסרות משמעות, ממש כמו אלו ששמענו כעת . עלינו למהר ולמגר אותן מעלינו, ויפה שעה אחת קודם. אני מבקשת מכולנו, מורים עובדים ותלמידים , להוקיע בכל דרך כל גילוי של שנאה, אלימות ופגיעה בזולת.
בשנת הלימודים שעברה, תשע"ה, בחרנו יחד ערך בית ספרי: כבוד האדם. הערך נבחר ע"י מורים הורים ותלמידים בערב הצגת התוצרים שהתקיים בבית הספר. מתוך ערך זה, נגזרו ששה ערכים בהתאם לשכבת הגיל בה אתם לומדים. במהלך החופשה בנינו תוכנית פדגוגית, חברתית, ערכית אשר תפגיש אתכם, הן בתחומי הדעת השונים והן בפעילויות הבית ספריות , עם ערך כבוד האדם ונגזרותיו השונות.
מי ייתן ותהה זו שנה בה נצעד כולנו יחד בדרך של סובלנות, יושרה, אחריות, כבוד, נרחיב יחדיו את המעורבות החברתית ונפתח את הלב.
אני רוצה לברך את כולכם בשנת לימודים פורייה ומבורכת, שנה בה תגשימו שאיפות, ובעיקר תהיו מאושרים. זה הזמן שלכם לחלום חלומות ולהאמין שיש בכם הכוח להגשים אותם. זה הזמן שלנו הצוות להיות פה עבורכם, לטעת בכם שאיפות, להאמין בכם, לסייע לכם, ובעיקר לעטוף אתכם בהרבה הבנה ואהבה.
שנה טובה ובהצלחה לכולנו,
לימור.
